בקצרה: כשמרתף, חניון או בור מעלית נמצאים מתחת למפלס מי התהום, האיטום צריך לעמוד בלחץ מים מתמשך ולא רק ברטיבות. הגנה נכונה מתחילה בהערכת סיכון על בסיס דוח הקרקע ומפלס המים התכנוני. אחריה בוחרים שיטה: ממברנה חיצונית, בטון אטים, ניקוז או שילוב ביניהם. ההצלחה נקבעת בעיקר בפרטי הקצה, בתיאום עם הקונסטרוקטור ובבקרה לפני כל כיסוי.
בפרויקטים במישור החוף, באזורי עמקים ובמגרשים עם מרתפים עמוקים, מי התהום הם אחד הסיכונים המשמעותיים ביותר לחלק התת-קרקעי של המבנה. נזילה במרתף שכבר פועל כמעט אף פעם אינה תיקון פשוט. לכן ההחלטות החשובות מתקבלות עוד בשלב התכנון, לפני שהקבלן מתחיל לחפור.
מה ההבדל בין רטיבות קרקע לבין מי תהום?
רטיבות קרקע היא לחות שנמצאת בקרקע שמסביב למבנה או מים שמחלחלים לאחר גשם, בלי לחץ משמעותי. מי תהום הם מים שממלאים את החללים בקרקע מתחת למפלס מסוים. מתחת למפלס הזה המים לוחצים על הרצפה ועל הקירות כל הזמן, וזה לחץ הידרוסטטי שגדל עם העומק.
ההבחנה הזו קובעת את סוג ההגנה. מרתף שנמצא כולו מעל מפלס מי התהום נדרש בעיקר להגנה מפני רטיבות וחלחול. מרתף שחלקו מתחת למפלס צריך מערכת שעומדת בלחץ מים, ולעיתים גם במים שמכילים מלחים או חומרים אגרסיביים.
מתי פרויקט נחשב בסיכון גבוה למי תהום?
ההערכה מתחילה בנתונים, לא בחומר. אלה הנתונים שכדאי לרכז לפני שבוחרים מערכת איטום:
- דוח יועץ הקרקע: מפלס מי התהום שנמדד בקידוחים, סוג הקרקע וחדירותה.
- מפלס תכנוני: המפלס שעליו יש לתכנן, כולל תנודות עונתיות ועלייה אפשרית בעתיד. מפלס שנמדד בקיץ יבש עלול להיות נמוך מהמצב בחורף.
- עומק המבנה: מספר קומות המרתף, בורות מעליות, בורות שאיבה ומאגרים, שהם הנקודות העמוקות ביותר.
- שימוש בחללים: חניון סובל לחות מסוימת. חדרי חשמל, מחסנים, מקלטים ושטחים מאוכלסים דורשים רמת יובש גבוהה בהרבה.
- סביבה: קרבה לים, למקורות מים או לקרקע מזוהמת, שמשפיעה על בחירת החומרים. כשיש גם ממצאים של גזי קרקע, צריך לתכנן את ההגנה משני הסיכונים יחד.
- שיטת הדיפון: קירות כלונסאות, קיר סלארי או חפירה בשיפוע. השיטה קובעת אם יש גישה לצד החיצוני של הקיר.
התקן הישראלי ת"י 2752 חלק 2 (איטום מבנים מפני חדירת מים ולחות: רצפות וקירות תת-קרקעיים, 2020) עוסק בדיוק בנושא הזה. הוא מתאר שיטות להערכת הסיכון לחדירת מים ולחות ואת האמצעים שיש לנקוט לפי ההערכה: ממברנות, איטום אינטגרלי כחלק מהקונסטרוקציה, ניקוז, או שילוב ביניהם. את הדרישות הספציפיות לכל פרויקט יש לקבוע לפי נוסח התקן המלא ומסמכי התכנון.
אילו שיטות הגנה ממי תהום קיימות?
אין שיטה אחת שמתאימה לכל מרתף. ברוב הפרויקטים בסביבת מי תהום משלבים בין כמה שכבות הגנה. אלה הגישות העיקריות:
| שיטה | איך היא עובדת | מתי היא מתאימה | על מה צריך להקפיד |
|---|---|---|---|
| ממברנה חיצונית (יריעות ביטומניות או סינתטיות) | שכבה רציפה בצד החיצוני של הרצפה והקירות, שמונעת מהמים להגיע לבטון. | מרתפים בלחץ מים, במיוחד כשנדרשת רמת יובש גבוהה. | רציפות מלאה בין הרצפה לקירות, הגנה מכנית מפני פגיעה בזמן הזיון והמילוי, והתאמה לשיטת הדיפון. |
| איטום אינטגרלי (בטון אטים, "אמבט לבן") | הקונסטרוקציה עצמה היא המחסום: בטון בתכן מתאים, בקרת סדיקה ופרטים אטומים בתפרים. | מבנים שבהם הקונסטרוקטור ויועץ האיטום מתכננים יחד את הבטון, הזיון והתפרים. | תפרי יציקה והתפשטות, סדיקה, חדירות, ואיכות היציקה והאשפרה. הצלחת השיטה תלויה בביצוע. |
| ניקוז | הפחתת לחץ המים על המעטפת באמצעות שכבות ניקוז, צנרת ושאיבה. | כגיבוי לאיטום, או כשאפשר לנקז ולהזרים את המים בצורה מבוקרת לאורך חיי המבנה. | תחזוקה, משאבות, יציבות הקרקע ואישורים לסילוק המים. ניקוז אינו תחליף לאיטום. |
| שילוב שיטות | למשל בטון בתכן אטים, ממברנה חיצונית ופסי עצירת מים בתפרים. | מרתפים עמוקים, שימושים רגישים ומבנים שבהם תיקון עתידי יהיה קשה במיוחד. | תאימות בין החומרים והגדרה ברורה של אחריות כל מתכנן. |
איפה מערכות הגנה ממי תהום נכשלות בשטח?
ברוב המקרים הכשל אינו בחומר עצמו אלא בנקודות שבהן המעטפת נקטעת. אלה המקומות שבהם כדאי לבקש פרט ייעודי בתוכניות:
- מפגש רפסודה וקיר: המעבר בין יציקת הרצפה לקיר הוא הנקודה הרגישה ביותר. בלי חפיפה ורציפות מתוכננות נוצר מסלול למים.
- תפרי יציקה: כל הפסקת יציקה היא נקודת חדירה אפשרית. פסי עצירת מים צריכים להופיע בתוכניות, ומיקומם נבדק לפני היציקה.
- חדירות: צנרת ניקוז, ביוב, חשמל ותקשורת שעוברות דרך הקיר או הרצפה דורשות שרוולים ואביזרים שמתאימים למערכת האיטום.
- ראשי כלונסאות ועוגנים: כל אלמנט שעובר דרך שכבת האיטום צריך פרט סגירה משלו.
- קירות שנוצקים צמוד לדיפון: כשאין גישה לצד החיצוני של הקיר, היריעה מותקנת על הדיפון לפני היציקה. השיטה והחומר צריכים להתאים לכך מראש.
- בורות מעליות ובורות שאיבה: הם עמוקים יותר משאר הרצפה, ולכן נמצאים בלחץ מים גבוה יותר וכוללים פינות ומדרגות רבות.
- נזק בזמן הביצוע: יריעה שנקרעה מברזל זיון, מכלי עבודה או ממילוי חוזר עם אבנים מאבדת את רציפותה.
מה התפקיד של השפלת מי תהום בזמן הבנייה?
בפרויקטים רבים מנמיכים את מפלס מי התהום בזמן החפירה והיציקה כדי לעבוד ביובש. זה פתרון זמני. כשהשאיבה נפסקת, המים חוזרים למפלסם, והמבנה צריך להיות מוכן לכך. לכן מועד הפסקת ההשפלה נקבע בתיאום בין המתכננים:
- הקונסטרוקטור בודק שהמבנה עומד בכוח העילוי (ציפה) של המים במצב שבו הוא נמצא באותו רגע.
- יועץ האיטום מוודא שמערכת האיטום הושלמה, נבדקה וכוסתה בשכבת הגנה במקומות שבהם המים יחזרו.
- מנהל הפרויקט מתאם את לוח הזמנים כך שהפסקת השאיבה לא תתרחש מוקדם מדי בגלל לחץ של לו"ז או עלויות.
בקרת איכות: מה צריך להיבדק לפני שמכסים?
שכבת איטום שכוסתה בבטון או בעפר כבר אי אפשר לבדוק. לכן הבקרה נעשית בשלבים:
- אישור התשתית לפני התקנת היריעות: ניקיון, פינות, מעברים ושכבת הבסיס.
- בדיקה של כל חפיפה, פרט קצה וחדירה לפני היציקה או הכיסוי.
- בדיקת מיקום פסי עצירת המים ושלמותם לפני כל יציקה.
- תיעוד מצולם עם התייחסות למיקום בתוכנית, וטופס אישור לכל שלב.
- תיק מסירה שכולל את מערכת האיטום שבוצעה בפועל, החומרים, תעודות היצרן וההנחיות לתחזוקה, במיוחד כשיש משאבות או מערכת ניקוז.
רשימת בדיקה ליזם ולמנהל הפרויקט
- האם יש דוח קרקע עדכני עם מפלס מי תהום תכנוני?
- האם הוגדרה רמת היובש הנדרשת לכל חלל במרתף, לפי השימוש בו?
- האם שיטת האיטום תואמת לשיטת הדיפון?
- האם יש פרטים ייעודיים למפגש רצפה–קיר, לתפרים, לחדירות ולבורות?
- האם תוכנית ההשפלה ומועד הפסקתה תואמו עם הקונסטרוקטור ויועץ האיטום?
- האם נקבעו נקודות בקרה ואישור לפני כל כיסוי?
- אם יש גם ממצאי גזי קרקע: האם המערכת תוכננה לשני הסיכונים יחד?
איך יועץ האיטום משתלב בתהליך?
יועץ האיטום נכנס לפרויקט בשלב התכנון המוקדם, יחד עם יועץ הקרקע והקונסטרוקטור. הוא מנתח את נתוני הקרקע ומי התהום, ממליץ על תפיסת ההגנה, מכין מפרט ופרטי ביצוע, ומלווה את הביצוע בנקודות הבקרה הקריטיות. בצבי טל ושות' אנחנו מתכננים מערכות איטום למבנים תת-קרקעיים, חניונים, מנהרות ומאגרי מים כבר יותר מ-30 שנה. פירוט השירות מופיע בעמוד תכנון איטום למבנים תת-קרקעיים.
בפרויקטים שבהם סקר הקרקע מצביע גם על גזי קרקע, כדאי לקרוא את המדריך למיגון גזי קרקע במבנים. מידע כללי על השלבים שבהם היועץ מלווה פרויקט בנייה מופיע בעמוד יועץ איטום לפרויקטי בנייה.
שאלות נפוצות
האם אפשר לאטום מרתף במי תהום מבפנים, אחרי שהמבנה גמור?
איטום מבפנים (איטום "שלילי") הוא בדרך כלל פתרון שיקומי ולא תכנוני. הוא עלול לא לעמוד בלחץ מים מתמשך, והבטון נשאר רטוב. במבנה חדש עדיף לתכנן הגנה בצד החיצוני של המעטפת או במבנה הבטון עצמו.
האם בטון אטים מספיק לבד?
במקרים מסוימים כן, כשהבטון, הזיון, בקרת הסדיקה והתפרים מתוכננים לכך במיוחד והביצוע מבוקר. במרתפים עמוקים או בשימושים שדורשים יובש מלא נהוג לשלב שכבת הגנה נוספת. ההחלטה מתקבלת יחד עם הקונסטרוקטור.
מתי צריך לשלב יועץ איטום בפרויקט עם מי תהום?
כבר בשלב התכנון המוקדם, מיד כשמתקבל דוח הקרקע ולפני השלמת תוכניות הדיפון והמרתף. שיטת הדיפון ומבנה הרפסודה משפיעים ישירות על האפשרויות לאיטום, ושינוי שלהם בשלב מאוחר יקר בהרבה.
מה קורה כשמפסיקים את השפלת מי התהום?
המים חוזרים בהדרגה למפלסם הטבעי ומפעילים לחץ על הרצפה ועל הקירות, וגם כוח עילוי על המבנה. לכן מפסיקים את השאיבה רק אחרי שהקונסטרוקטור אישר את עמידות המבנה ויועץ האיטום אישר שמערכת האיטום הושלמה ונבדקה.
האם מערכת אחת יכולה להגן גם ממי תהום וגם מגזי קרקע?
לפעמים כן, אבל לא אוטומטית. יריעה נגד מים נבחנת לפי אטימות למים, ואילו חסם גזים נבחן לפי דרישות אחרות. כשיש שני הסיכונים, מתכננים מערכת אחת שעונה על שתי הדרישות יחד, כולל אוורור כשהוא נדרש.
איזה תקן ישראלי עוסק באיטום מרתפים?
ת"י 2752 חלק 2 עוסק באיטום רצפות וקירות תת-קרקעיים מפני חדירת מים ולחות. הוא מתאר הערכת סיכון ואת סוגי האמצעים: ממברנות, איטום אינטגרלי, ניקוז ושילוב ביניהם. בכל פרויקט יש לבדוק את דרישות התקן המלאות יחד עם המפרט ותוכניות המתכננים.
מתכננים מרתף בסביבת מי תהום?
שלחו לנו את דוח הקרקע, תוכניות הדיפון ותוכניות המרתף, ונחזור אליכם עם התייחסות ראשונית לתפיסת האיטום. אפשר לפנות דרך עמוד יצירת הקשר, בטלפון 073-3735090 או במייל office@zvital.co.il.
